סברינה דה-ריטה
שַׁיֶּכֶת
הִיא לֹא שַׁייֶכֶת לְעַצְמָהּ
אֶלָּא לְמָקוֹם אַחֵר
לְבַיִת אַחֵר
לִצְעָקָה אַחֶרֶת
לְיָדַיִים אֲחֵרוֹת
לְחַיִּים אֲחֵרִים
פְּשׁוּטִים יוֹתֵר
נְטוּלֵי מַכּוֹת
בַּפָּנִים
הִיא לֹא שַׁייֶכֶת לְעַצְמָהּ
אֶלָּא רַק
לְאֶגְרוֹפִים
עֲצוּמִים
שֶׁעָצְמוּ לָהּ אֶת הָעֵינַיִים
סברינה שלום,
כול הכבוד על האומץ לכתוב את השיר הזה! אני יודעת איזה תהליך נפשי ארוך צריך לעבור על מנת להיות מסוגלת לחשוף את עצמך בצורה שכזאת…אני רוצה לחזק את ידייך, ומקווה שמצאת לעצמך כיום את המקום של שלווה פנימית ואושר. אני רוצה להגיד לך שהזדהיתי עם כול מילה של השיר הזה…לצערי כול הילדות שלי הייתה כזאת…אם תרצי לקרוא את הסיפור שלי ולראות שירים וציורים, אתן לך את הקישור באימייל, בפרטי…
רוחמה
מצטרפת למה שרוחמה כתבה לך
שיר מזעזע וכתוב בצורה מאד יפה
הכי אהבתי את הסוף את המעבר מאגרופים עצומים לעינים עצומות