איתי עקירב

 

הֶעָרוּץ הָרִאשׁוֹן

 

נִבְרֵאתִי מִתּוֹךְ מַדְּפֵי סְפָרִים

שֶׁמִּילוֹן עֲרָבִי-עִבְרִי נָכַח בְּרוּבָּם

וְגָדַלְתִּי לַשָּׂפָה שֶׁל שָׁם

וְלָרֵיחַ הַנֶּעְדָּר שֶׁל הַשָּׂפָה שֶׁל כָּאן.

יָכֹלְתִּי לִשְׁמוֹעַ שׁוּב וָשׁוּב אֶת אִמִּי

אוֹמֶרֶת דָּבָר וְלֹא דָּבָר

בַּחֲלִלִים הַפְּעוּרִים שֶׁהָיוּ בֵּית הַלָּשׁוֹן

וְאֶת אֲבִי שׁוֹתֵק בִּקְפִידָה

כְּשֶׁפִּיו מַלֵּא בְּמֵי הֶעָרוּץ הָרִאשׁוֹן.

וּבְתּוֹךְ כָּל זֶה הֶאֱזַנְתִּי

לְאוֹרוֹת הַהוֹלְכִים וְנֶחְסָרִים

מִבַּעַד לַמָּסָךְ, עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר דָּבָר,

וְנִפְטַרְתִּי – לָמַדְתִּי לְדַבֵּר.