אמיר אור
הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת
הוּא דִּלֵּג כָּל הַדֶּרֶך לַפַּרְק. גֶּשֶׁם זִרְזֵף.
תָּלַשׁ עָלֶה עֲנָק, וְחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ.
אַחַר כָּךְ נִפְטַר מֵהַחֻלְצָה.
אַחַר כָּךְ מֵהַנַּעֲלַיִם.
עַל שְׂפַת הָאֲגַם נֶעְצַר, וְתָקַע עֵינַיִם בַּמַּיִם.
הִשְׁרִישׁ בְּהוֹנוֹת בַּבֹּץ הַשָּׁחֹר, וְהִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ.
הוּא הָיָה מְפֻטָּר וְחָפְשִׁי.
אֵין, לֹא הָיָה, וְלֹא יִהְיֶה.
עֲנָנִים וְעוֹד עֲנָנִים.
בַּרְוָז סַקְרָנִי מְחַטֵּט בֵּין רַגְלָיו. יָד כְּבָרָק.
הוּא לָחַץ וְלָחַץ. עַכְשָׁו בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.
סִחְרֵר אוֹתוֹ סְבִיב הַצַּוָּאר,
כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּחַ'פְלוֹת הַגְּנוּבוֹת בֵּין לוּלֵי הַמּוֹשָׁב.
הַבַּרְוָז רָץ, אוּלַי עֲשָׂרָה מֶטֶר
בְּלִי הָרֹאשׁ,
וְהִתְמוֹטֵט עַל קַו
הַמַּיִם.
פְּנֵי הַמַּיִם הִתְפַּצְפְּצוּ וְהִכְחִילוּ.
הוּא עָמַד שָׁם, כְּמוֹ מַרְזֵב עָקֹם
וְהִשְׁתִּין וְהִשְׁתִּין.
לֹא הָיְתָה לוֹ חֻלְצָה.
הָיָה לוֹ קַר.