תגית: שלום

אליעז כהן

הַזְמָנָה לְבֶכִי

אֵלֶיךָ הַחַיָּל הַטּוֹב הַנֶּאֱמָן שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים הוּא יוֹם פְּקֻדָּה

תִּקְרַב לִמְעוֹנֵנוּ.

אָרוּץ אֵלֶיךָ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת אָרוּץ אֲחַבֶּקְךָ וְאוֹבִילְךָ

לִפְנֵי הַפֶּתַח אֹחַז צַוְּארוֹנְךָ, אֶקְרַע בְּךָ קְרִיעָה עַד

מְקוֹם הַלֵּב.

תִּכָּנֵס, תֵּשֵׁב עִמָּנוּ בִּישִׁיבַת הָאֲבֵלִים, תִּטְעַם הַכְּעָכִים הָעֲגֻלִּים

כְּמוֹ הַיְלָדִים שֶׁגַּם עַכְשָׁו מִתְגַּלְגְּלִים עַל הַשָּׁטִיחַ כְּמוֹ

גּוֹרָל, שׁוּב הוֹפְכִים בָּתִּים בְּעֶצְיוֹן לִנְקוּבִים וַחֲלוּלִים

בִּדְמָמָה נֵלֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה בֵּין חַדְרֵי הַבַּיִת.

רַק אֲנִי וְאַתְּ וְהַכְּתָלִים זוֹכְרִים רִיבִים וַאֲהָבִים

שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁנִּמְחֲקוּ כְּמוֹ נִכְווֹת בְּסֵפֶר הַחַיִּים

בְּעֵינֶיךָ, חַיָּלִי הַטּוֹב, אֶרְאֶה דִּמְעָה, רֵעֵינוּ חוֹנְקִים אֶת

בִּכְיָם, כָּתַב בְּתַשַׁ"ח הַמְשׁוֹרֵר, עַכְשָׁו אוּלַי מֻתָּר לִבְכּוֹת

וְאִם הָיָה עוֹד זְמַן

הָיִינוּ רוֹבְצִים בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְשׁוּב מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים שֶׁל

שִׁיר הַשִּׁירִים

אַתְּ הָרַעְיָה, אֲנִי הַדּוֹד, אַתָּה בְּתַפְקִיד הַשּׁוֹמְרִים

וְהָיִיתִי בְּרִיצָה לוֹקֵחַ אוֹתְךָ מֵעַל לְבֵית הַקְּבָרוֹת,

לְכָאן, בִּשְׁעַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אַחַת

שָׁמַעְתִּי תְּפִלְלַת הַמּוּאַזִּין כִּתְפִלַּת יִהוּדָאִין יַחַד עוֹלוֹת

כָּאן אֶפְשָׁר לְהִתְנַבֵּא, כָּאן

אִם רַק הָיָה לָנוּ עוֹד זְמַן

בִּלְחִישָׁה אַתָּה שׁוֹאֵל: אֲרַזְתֶּם? כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם הַצְּרוֹר

שֶׁכֹּה יָכִיל גַּעְגּוּעִים.

אַתָּה עוֹצֵר בְּשֶׁטֶף הַדְּמָעוֹת. יוֹצְאִים לִנְשֹׁם עַל הַמִּרְפֶּסֶת

כָּאן הֵכַנְתִּי לִי פִּנָּה קְטַנָּה לִכְתֹּב אֶת הָרוֹמָן הַלֹּא גָּמוּר

עַכְשָׁו מֵעֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁבֶּחָצֵר עָלֶה אַחֲרוֹן נוֹשֵׁר

הַכֹּל מָלֵא סְמָלִים אַתָּה אוֹמֵר

נוֹפֵל עַל צַוָּארִי בִּבְכִי וּמְמָרֵר

חַיָּלִי הַנֶּאֱמָן, הַטּוֹב, עַכְשָׁו מֻתָּר סוֹף סוֹף לִבְכּוֹת.

(שבט התשס"ה, כפר עציון)

טלי אלון

אֶל מוּל הָרֵי אֱדוֹם

אֶל מוּל הָרֵי אֱדוֹם שׁוֹקֵעַ הַיּוֹם

מֵימֵי הַמִּפְרָץ מַבְלִיחִים בְּאוֹרָם תְּכֵלֶת חֲלוֹם

שְׁמֵי אֵילַת נִצְבָּעִים בַּעֲדִינוּת מְסֻלְסֶלֶת

בְּכָתֹם עָז וָרוֹד בָּהִיר וּמִתַּחַת לַכֹּל הַתְּכֵלֶת

אֶל מוּל הָרֵי הַשָּׁלוֹם שׁוֹקֵעַ הַזְּמַן

בְּאִטִּיּוּת תַּהֲלִיךְ כֹּה מְתֻכְנָן

עוֹד סְפִינָה נִכְנֶסֶת לְמַעֲבֵה הַלָּגוּנָה

מְסַמֶּנֶת לְקַבַּרְנִיטֶיהָ כָּאן בַּתַּחֲנָה

עִיר קְטַנָּה מְשֻׁפַּעַת מְכוֹנִיּוֹת

חוֹזְרִים מֵהָעֲבוֹדָה וּמִשְׁתָּהִים בַּכִּכָּרוֹת

אֶל מוּל הָרֵי אֱדוֹם נִשְׁבָּרִים הַגַּלִּים בַּמֵּזַח

יַזָּמֵי בֵּית הַמָּלוֹן מִתְקוֹטְטִים עַל עוֹד נֵתַח

מוּל הָרֵי הַשָּׁלוֹם כְּבָר יָרַד הַלֵּיל

שׁוֹקַעַת אֶל חֲלוֹם שֶׁלֹּא קַיָּם בְּיִשְׂרָאֵל

טליה נחמיאס

מֶחְוָה

וְכַמָּה כָּתְבוּ עָלָיִךְ, יְרוּשָׁלַיִם.

כַּמָּה הִלְּלוּ וְאָהֲבוּ

וְנִדְמֶה לְעִתִּים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אוּכַל לֶאֱהוֹב דַּי

וּלְעוֹלָם לֹא אֶטְבַּע מַסְפִּיק

בְּתוֹךְ רֵיחוֹת יַלְדּוּתִי

הָאֵינְסוֹפִיִּים

בַּסִּמְטָאוֹת, בַּצְּמָחִים, בְּבֵית הָעָלְמִין, בָּאֲבָנִים הָעַתִּיקוֹת.

בְּעוֹזְבֵי אוֹתָךְ, כְּרַבִּים לְפָנַי,

נוֹתַרְתְּ

אֵינְסוֹפִית וּמְקֻדֶּשֶׁת עַל שְׁלֹשֶׁת הַדָּתוֹת,

אֵין קֵץ לְמִלְחֶמֶת עוֹלָמִים

אֲשֶׁר לֹא תָּנוּחַ לְעוֹלָם.