טליה נחמיאס
מֶחְוָה
וְכַמָּה כָּתְבוּ עָלָיִךְ, יְרוּשָׁלַיִם.
כַּמָּה הִלְּלוּ וְאָהֲבוּ
וְנִדְמֶה לְעִתִּים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אוּכַל לֶאֱהוֹב דַּי
וּלְעוֹלָם לֹא אֶטְבַּע מַסְפִּיק
בְּתוֹךְ רֵיחוֹת יַלְדּוּתִי
הָאֵינְסוֹפִיִּים
בַּסִּמְטָאוֹת, בַּצְּמָחִים, בְּבֵית הָעָלְמִין, בָּאֲבָנִים הָעַתִּיקוֹת.
בְּעוֹזְבֵי אוֹתָךְ, כְּרַבִּים לְפָנַי,
נוֹתַרְתְּ
אֵינְסוֹפִית וּמְקֻדֶּשֶׁת עַל שְׁלֹשֶׁת הַדָּתוֹת,
אֵין קֵץ לְמִלְחֶמֶת עוֹלָמִים
אֲשֶׁר לֹא תָּנוּחַ לְעוֹלָם.