אסנת אלון
בְּמִדְרְכוֹת הָעֲוֹנִי
הִיא קָמָה אֶל מְלֶאכֶת יוֹמָהּ
נִקְיוֹן בָּתִּים.
יָדֶיהָ צְפוּדוֹת
אֲדֻמּוֹת
מִקִּרְצוּף וְחָמְרֵי נִקָּיוֹן.
עֵת תָּשׁוּב מֵעֲבוֹדָתָהּ
מְקָרֵר רֵיק
לֹא יַשְׂבִּיעַ קֵיבָתָהּ
וְלֶחֶם וְרִבָּה
יַעֲלוּ עַל שֻׁלְחָנָהּ.
בְּמִדְרְכוֹת הָעֲוֹנִי
בָּהֶן הִיא פּוֹסַעַת
הָעוֹשֶׁר הוּא מִלָּה גַּסָּה.