חודש: אפריל 2008

מואיז בן הראש

 

הֵם

 

הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים הַנּוֹגְעִים בָּאֱמֶת

הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף

הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר

הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ

זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת

בַּזְמַן הָאַחֵר

הַמְּאַחֵר.

 

פרשנות לשיר "הם"

 

– –

סוֹד הַשְׁלַבִּים

 

הֵם חוֹתְכִים אוֹתְךָ אַט אַט לַחֲתִיכוֹת

מִבְּלִי שֶׁתַּרְגִּישׁ

בַּהַתְחָלָה הֵם מְבַקְּשִׁים רַק אֶת הַזֶּרֶת

שֶׁל הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית

אַתָּה מְהַסֵּס כַּמּוּבָן

אֲבָל מַה זֶה זֶרֶת כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַזִּירָה

אֶפְשָׁר לָלֶכֶת רָגִיל אִישׁ לֹא יַרְגִּישׁ גַּם אַתָּה לֹא

אוּלַי קְצָת כְּאֵב וְזֶה יַעֲבֹר אֲבָל מַהֵר מְאֹד

אַתָּה כְּבָר בְּלִי אֶצְבָּעוֹת בִּשְׁתֵּי הָרַגְלַיִם

וְאָז אַתָּה אוֹמֵר לְעַצְמְךָ שֶׁאִם הִגַּעְתָּ עַד כָּאן

מַה חֲשׁוּבָה כְּבָר רֶגֶל הִתְרַגַּלְתָּ לִכְאֵבֵי הַנִּתּוּחִים

אַחַר כָּךְ יָד וְאַחַר כָּךְ הֵם מְבַקְּשִׁים

כִּלְאַחַר יָד

חֵלֶק מִן הַמֹּחַ הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁהוּא הוּא

שֶׁעָשָׂה אוֹתְךָ מְעַנְיֵן וּמְקוֹרִי חָזָק וּמְרַעְנֵן

וְאַתָּה חַיָּב לָתֵת כִּי אִם לֹא אַתָּה תֵּאָבֵד

אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁלְּךָ וְהַמַּעֲמָד שֶׁלְּךָ

כָּךְ שָׁטְפוּ לְךָ אֶת הַמֹּחַ יוֹתֵר חָשׁוּב מִכָּל דָּבָר

וְאַחֲרֵי הַלּוֹבּוֹטוֹמְיָה הַקְּטַנָּה אַתָּה כְּבָר יָכֹל לָתֵת לָהֶם

הַכֹּל

אֲבָל אָז

כְּבָר הָפַכְתָּ לְצֵל שֶׁל כָּל הָעִנְיָן

וְהֵם כְּבָר לֹא מְעוּנְיָנִים בְּךָ יֵשׁ לָהֶם

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים מְאֹד חֲשׁוּבִים

לַחְתֹּךְ לָהֶם.

אַתָּה תִּבְכֶּה אָז וּתְנַסֶּה לָשׁוּב לָמָּה שֶׁהָיִיתָ אֲבָל אֵין

דֶּרֶךְ חֲזָרָה

תִּשְׁכַּח מִזֶּה.

 

– –

מַעֲשֵׂה

 

הַקּוֹלוֹת הָיוּ אוֹמְרִים

קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה

וַאֲנִי עוֹנֶה אֵין מַעֲשֶׂה לַעֲשׂוֹת

וְשׁוּב הַקּוֹלוֹת קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה

הָעֵת הִגִּיעָה

לֹא עֵת וְלֹא עֵט, וְלֹא מַעֲשֶׂה לַעֲשׂוֹת

קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה

קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה

שׁוּב וְשׁוּב

עַד שֶׁהַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה מִתּוֹךְ עַצְמוֹ.

 

– –

אֲנִי הָעוֹלָם

 

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ

הַקּוֹרֵא הָרְצִינִי

מְנַתֵּחַ אֶת שִׁירַי בָּאִזְמֵל הָאָקָדֶמִי

וְזֶה גַּם

מַצְחִיק אוֹתִי מְאֹד

מְדַכֵּא אוֹתִי לְגַמְרֵי

וּמַגְעִיל אוֹתִי

אֵיפֹה הַקֶּצֶב תִּשְׁאַל?

אֲנִי הַקֶּצֶב.

אֵיפֹה הַמֶּטָפוֹרוֹת תִּשְׁאַל?

אֲנִי הַמֶּטָפוֹרָה.

אֵיפֹה הָאִימָזִ'ים, הָרְגִישׁוּת, הַפּוֹאֶטִיּוּת?

אֵיפֹה הַשָּׂפָה, הַשִּׁירָה, הַסִּפְרוּת, הָעִבְרִית?

אֲנִי הַשָּׂפָה הָעִבְרִית.

אֲנִי הַשִּׁירָה.

אֲנִי הַסִּפְרוּת.

אֲנִי הָעוֹלָם.

 

מתוך: מואיז בן הראש, 'שירים' 1996-2005

http://www.lulu.com/content/170384
http://www.youtube.com/watch?v=29loDBLCDjs&NR=1

אמיר אור

 

הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת

 

הוּא דִּלֵּג כָּל הַדֶּרֶך לַפַּרְק. גֶּשֶׁם זִרְזֵף.

תָּלַשׁ עָלֶה עֲנָק, וְחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ.

אַחַר כָּךְ נִפְטַר מֵהַחֻלְצָה.

אַחַר כָּךְ מֵהַנַּעֲלַיִם.

עַל שְׂפַת הָאֲגַם נֶעְצַר, וְתָקַע עֵינַיִם בַּמַּיִם.

הִשְׁרִישׁ בְּהוֹנוֹת בַּבֹּץ הַשָּׁחֹר, וְהִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ.

הוּא הָיָה מְפֻטָּר וְחָפְשִׁי.

 

אֵין, לֹא הָיָה, וְלֹא יִהְיֶה.

עֲנָנִים וְעוֹד עֲנָנִים.

בַּרְוָז סַקְרָנִי מְחַטֵּט בֵּין רַגְלָיו. יָד כְּבָרָק.

הוּא לָחַץ וְלָחַץ. עַכְשָׁו בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

סִחְרֵר אוֹתוֹ סְבִיב הַצַּוָּאר,

כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּחַ'פְלוֹת הַגְּנוּבוֹת בֵּין לוּלֵי הַמּוֹשָׁב.

הַבַּרְוָז רָץ, אוּלַי עֲשָׂרָה מֶטֶר

בְּלִי הָרֹאשׁ,

וְהִתְמוֹטֵט עַל קַו

הַמַּיִם.

 

פְּנֵי הַמַּיִם הִתְפַּצְפְּצוּ וְהִכְחִילוּ.

הוּא עָמַד שָׁם, כְּמוֹ מַרְזֵב עָקֹם

וְהִשְׁתִּין וְהִשְׁתִּין.

לֹא הָיְתָה לוֹ חֻלְצָה.

הָיָה לוֹ קַר.

 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182
http://www.amiror.co.il

סבינה מסג

 

חֲגִיגָה

 

חֲגִיגָה כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת כְּרִיתַת יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,

מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה,

אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי

עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.

 

עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים

שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת סְפָרִים,

שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה —

אֲנִי

מִ תְ פָּ רֶ קֶ ת    לְ ג וֹ רְ מִ י ם ,

מִתְרַפֶּקֶת     בִּכְתַב חַרְטֻמִּים

עַל הַחִידָה

הַיְּחִידָה

שֶׁשָׁוֶה  לַעֲמֹל  עַל פְּתִירָתָהּ

 

מִסְתַּעֶרֶת עַל הַפִּסְגָּה

עִם הָאַרְמוֹן בַּאֲוִיר,

מְנַהֶלֶת  פַּרְשִׁיַּת אַהֲבָה

עִם אַלּוֹן צָעִיר

 

פּוֹרֶשֶׂת רֶשֶׁת רִגּוּל

בֵּין סַלְעֵי שֵׂיבָה,*

בְּכָל סַפְלוּל רֵיק מִבַּלּוּט

אֲנִי שָׂמָה עַיִן

 

וְרוֹאָה חֶשְׁבּוֹן

וְרוֹאָה שֶׁלֹּא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן

לֹא  לְהַגִּיעַ   עִם הַחַיִּים   לִקְרַב מַגָּע

לֹא לְכַשֵּׁף אֶת כָּל הַמִּסְמָכִים

לְמַסֶּכֶת חֲגִיגָה!

 

* הסלעים בכליל לבנים – סידן העצמות של שלדים מן הים הקדמון שהיה כאן. (ס.מ.)