on Oct 31st, 2007רועי הרוש, שירים

רועי הרוש

 

אִמִּי נוֹלְדָה עֲנִיָּה בְּמַעְבָּרָה מַצְחִינָה.

 

עֵז אַחַת שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה בַּחֲצַר הַצְּרִיף הָלְכָה סְבִיבָהּ

וְכָרְכָה סְבִיבָהּ אֶת הַחֶבֶל.

אִמָּא שֶׁלִּי תָּמוּת עֲנִיָּה.

הָעֵז הַמְּאֻרְגֶּנֶת בְּמוֹסְדוֹת תַּחְנוֹק אוֹתָהּ שׁוּב וָשׁוּב.

גַּם אֲנִי נוֹלַדְתִּי עָנִי.

אֲנִי לֹא אֶעֱבֹד בַּחַוָּה שֶׁל אַף אֲדוֹן.

מִמֶּנִּי לֹא יַעֲשׂוּ יָלְדָה קְטַנָּה וְנֶחְנֶקֶת.

 

– –

עִיר

 

אָדָם עוֹזֵב אֶת עִיר הַיַּלְדוּת שֶׁלּוֹ,

מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו אִמָּא מִזְרָחִית.

אָדָם עוֹזֵב אֶת עִיר הַיַּלְדוּת שֶׁלּוֹ לְתָמִיד

וְהָעִיר מוֹחֶקֶת אוֹתוֹ מִמִּרְשָׁם הַתּוֹשָׁבִים,

וּמוֹנֶה הַחַשְׁמַל שֶׁלּוֹ מְשַׁמֵּשׁ מִישֶׁהוּ אַחֵר.

 

– –

הָרָעִים מְנַצְּחִים

 

הָרָעִים מְנַצְּחִים

אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר.

אֲנִי רָגִיל לָרָעִים

וְטוֹב שֶׁהֵם מְנַצְּחִים

מִשּׁוּם שֶׁנִּצְחוֹנָם

נוֹתֵן לִי סִבָּה

לְהִתְנַגֵּד לָהֶם

וּלְכָל הַשְּׁאָר.

 

– –

אֲנִי יֶלֶד מִזְרָחִי זוֹעֵם

 

אֲנִי מִתְקַדֵּם

בְּצַעֲדֵי תִּינוֹק

בְּסַנְדָּלֵי עֲנָק

לְמַטָּרוֹת קְטַנּוֹת

שֶׁהִצַּבְתִּי לְעַצְמִי.

וְהִנֵּה עוֹד מְעַט

יִכְלוּ עָלַי הַהִזְדַּמְנֻיּוֹת שֶׁהַחֶבְרָה נוֹתֶנֶת

וְחוֹבַת הַהוֹכָחָה תִּפָּדֶה

וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנִּי דָּבָר

וְאֶהְיֶה אִישׁ אָפֵל

הַמְּחֻיָּב רַק לַמָּוֶת.

 

– –

מִישֶׁהוּ מֵבִיא אֵלַי אֶת הַכַּעַס

 

מִישֶׁהוּ מֵבִיא אֵלַי אֶת הַכַּעַס

בַּאֲרִיזוֹת קְטַנּוֹת וּמְרֻכָּזוֹת.

מִישֶׁהוּ מֵבִיא רְגָעִים קְטַנִּים

הִתְרַחֲשׁוּיוֹת זְעִירוֹת

אֲנָשִׁים פִּצְפּוֹנִים

שֶׁיּוֹצְרִים אֶצְלִי גַּלֵּי הֶדֶף עֲצֻמִים.

הַכַּעַס אֵינוֹ נָתִין מְמֻשְּׁמָע,

הוּא אֵינוֹ נִשְׁלָט כְּלָל.

 

http://stage.co.il/Authors/60124

Pin on PinterestShare on Google+Share on LinkedInTweet about this on TwitterShare on FacebookEmail this to someone

השאר תגובה