Social-Poetry.co.il

שיר של מואיז בן הראש באתר nrg

אהרון גלברג

עוד יום

מחפש מקום לישון
סתם לשים את הראש
תר אחר כר
לעיתים חש עדיין זר
במקום בו אני גר
הבגדים בלויים
סחבות
סחבות
המשקה אזל
צריך לגנוב
עראק זול של 10 שקלים
לעיתים חש עדיין זר
במקום בו אני גר
המבטים
הלחישות
העקיצות
איפה, איפה
איפה הזמן שנעלם
נבלע בתוך עצמו, לא מוצא אותו

Tags: אלכוהול, בזבוז, זרות, מבוכה, ניכור, עוני, תלישות

מואיז בן הראש
 
הם

הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים הַנּוֹגְעִים בָּאֱמֶת
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר
הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ
זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת
בַּזְמַן הָאַחֵר
הַמְּאַחֵר.

פרשנות לשיר “הם” 

 
 
סוד השלבים
   
הֵם חוֹתְכִים אוֹתְךָ אַט אַט לַחֲתִיכוֹת
מִבְּלִי שֶׁתַּרְגִּישׁ
בַּהַתְחָלָה הֵם מְבַקְּשִׁים רַק אֶת הַזֶּרֶת
שֶׁל הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית
אַתָּה מְהַסֵּס כַּמּוּבָן
אֲבָל מַה זֶּה זֶרֶת כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַזִּירָה
אֶפְשָׁר לָלֶכֶת רָגִיל אִישׁ לֹא יַרְגִּישׁ גַּם אַתָּה לֹא
אוּלַי קְצָת כְּאֵב וְזֶה יַעֲבֹר אֲבָל מַהֵר מְאֹד
אַתָּה כְּבָר בְּלִי אֶצְבָּעוֹת בִּשְׁתֵּי הָרַגְלַיִם
וְאָז אַתָּה אוֹמֵר לְעַצְמְךָ שֶׁאִם הִגַּעְתָּ עַד כָּאן
מַה חֲשׁוּבָה כְּבָר רֶגֶל הִתְרַגַּלְתָּ לִכְאֵבֵי הַנִּתּוּחִים
אַחַר כָּךְ יָד וְאַחַר כָּךְ הֵם מְבַקְּשִׁים
כִּלְאַחַר יָד
חֵלֶק מִן הַמֹּחַ הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁהוּא הוּא
שֶׁעָשָׂה אוֹתְךָ מְעַנְיֵן וּמְקוֹרִי חָזָק וּמְרַעְנֵן
וְאַתָּה חַיָּב לָתֵת כִּי אִם לֹא אַתָּה תֵּאָבֵד
אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁלְּךָ וְהַמַּעֲמָד שֶׁלְּךָ
כָּךְ שָׁטְפוּ לְךָ אֶת הַמֹּחַ יוֹתֵר חָשׁוּב מִכָּל דָּבָר
וְאַחֲרֵי הַלוֹבוֹטוֹמְיָה הַקְטָנָה אַתָּה כְּבָר יָכֹל לָתֵת לָהֶם
הַכֹּל
אֲבָל אָז
כְּבָר הָפַכְתָּ לְצֵל שֶׁל כָּל הָעִנְיָן
וְהֵם כְּבָר לֹא מְעֻנְיָנִים בְּךָ יֵשׁ לָהֶם
אֲנָשִׁים אֲחֵרִים מְאֹד חֲשׁוּבִים
לַחְתֹּךְ לָהֶם.
 
אַתָּה תִּבְכֶּה אָז וּתְנַסֶּה לָשׁוּב לָמָּה שֶׁהָיִיתָ אֲבָל אֵין
דֶּרֶךְ חֲזָרָה
תִּשְׁכַּח מִזֶּה.

מעשה
 
הַקּוֹלוֹת הָיוּ אוֹמְרִים
קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה
וַאֲנִי עוֹנֶה אֵין מַעֲשֶׂה לַעֲשׂוֹת
 
וְשׁוּב הַקּוֹלוֹת קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה
הָעֵת הִגִּיעָה
לֹא עֵת וְלֹא עֵט, וְלֹא מַעֲשֶׂה לַעֲשׂוֹת
 
קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה
קוּם וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה
שׁוּב וְשׁוּב
עַד שֶׁהַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה מִתּוֹךְ עַצְמוֹ.
 
 
אני העולם
 
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ
הַקּוֹרֵא הָרְצִינִי
מְנַתֵּחַ אֶת שִׁירַי בָּאִזְמֵל הָאָקָדֶמִי
וְזֶה גַּם
מַצְחִיק אוֹתִי מְאֹד
מְדַכֵּא אוֹתִי לְגַמְרֵי
וּמַגְעִיל אוֹתִי
אֵיפֹה הַקֶּצֶב תִּשְׁאֵל?
אֲנִי הַקֶּצֶב.
אֵיפֹה הַמֶּטָפוֹרוֹת תִּשְׁאַל?
אֲנִי הַמֶּטָפוֹרָה.
אֵיפֹה הָאִימָזִ’ים, הָרְגִישׁוּת, הַפּוֹאֶטִיּוּת?
אֵיפֹה הַשָּׂפָה, הַשִּׁירָה, הַסִּפְרוּת, הָעִבְרִית?
אֲנִי הַשָּׂפָה הָעִבְרִית.
אֲנִי הַשִּׁירָה.
אֲנִי הַסִּפְרוּת.     
אֲנִי הָעוֹלָם.
  
מתוך מואיז בן הראש “שירים” 1996-2005
http://www.lulu.com/content/170384
http://www.youtube.com/watch?v=29loDBLCDjs&NR=1

Tags: אכזבה, אקדמיה, יוזמה, נון קונפורמיזם

אמיר אור
 
הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת
 
הוּא דִלֵּג כָּל הַדֶּרֶך לַפַּרְק. גֶּשֶׁם זִרְזֵף.
תָּלַשׁ עָלֶה עֲנָק, וְחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ.
אַחַר כָּךְ נִפְטַר מֵהַחֻלְצָה.
אַחַר כָּךְ מֵהַנַּעֲלַיִם.
עַל שְׂפַת הָאֲגַם נֶעְצַר, וְתָקַע עֵינַיִם בַּמַּיִם.
הִשְׁרִישׁ בְּהוֹנוֹת בַּבֹּץ הַשָּׁחֹר, וְהִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ.
הוּא הָיָה מְפֻטָּר וְחָפְשִׁי.
 
אֵין, לֹא הָיָה, וְלֹא יִהְיֶה.
עֲנָנִים וְעוֹד עֲנָנִים.
בַּרְוָז סַקְרָנִי מְחַטֵּט בֵּין רַגְלָיו. יָד כְּבָרָק.
הוּא לָחַץ וְלָחַץ. עַכְשָׁו בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.
סִחְרֵר אוֹתוֹ סְבִיב הַצַּוָּאר,
כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּחַ’פְלוֹת הַגְּנוּבוֹת בֵּין לוּלֵי הַמּוֹשָׁב.
הַבַּרְוָז רָץ, אוּלַי עֲשָׂרָה מֶטֶר
בְּלִי הָרֹאשׁ,
וְהִתְמוֹטֵט עַל קַו
הַמַּיִם.
 
פְּנֵי הַמַּיִם הִתְפַּצְפְּצוּ וְהִכְחִילוּ.
הוּא עָמַד שָׁם, כְּמוֹ מַרְזֵב עָקֹם
וְהִשְׁתִּין וְהִשְׁתִּין.
לֹא הָיְתָה לוֹ חֻלְצָה.
הָיָה לוֹ קַר.
 
 
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182
http://www.amiror.co.il

Tags: אכזריות, זרות, מובטל, ניכור, עוני, פיטורים, פריקת עול

סבינה מסג

חֲגִיגָה 
 
חֲגִיגָה כְּדֵי לִמְנֹעַ  אֶת כְּרִיתַת  יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,
מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה,
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי
 עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.
 
עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים
שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת סְפָרִים ,
             שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה –
אֲנִי
 מִ תְ פָּ רֶ קֶ ת    לְ ג וֹ רְ מִ י ם ,
מִתְרַפֶּקֶת     בִּכְתַב חַרְטֻמִּים
 עַל הַחִידָה
      הַיְּחִידָה
 שֶׁשָׁוֶה  לַעֲמֹל  עַל פְּתִירָתָהּ
 
מִסְתַּעֶרֶת עַל הַפִּסְגָּה
     עִם הָאַרְמוֹן בַּאֲוִיר,
 מְנַהֶלֶת  פַּרְשִׁיַּת אַהֲבָה
 עִם אַלּוֹן צָעִיר
 
פּוֹרֶשֶׁת  רֶשֶׁת רִגּוּל 
בֵּין *סַלְעֵי שֵׂיבָה,
 בְּכָל סַפְלוּל  רֵיק מִבַּלּוּט
 אֲנִי שָׂמָה עַיִן
 
 וְרוֹאָה חֶשְׁבּוֹן
 ורוֹאָה  שֶׁלֹּא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
 לֹא  לְהַגִּיעַ   עִם הַחַיִּים   לִקְרַב מַגָּע
לֹא לְכַשֵּׁף אֶת כָּל הַמִּסְמָכִים
              לְמַסֶּכֶת חֲגִיגָה!
 
*הסלעים בכליל לבנים — סידן העצמות של שלדים מן הים הקדמון שהיה כאן

Tags: טבע, מיחזור, סביבה, צמחי ארץ ישראל

שרון ברבי
שקיעה 

חצי מבטם הוגנב אל חצי שקיעה
ושמעתי אותם אומרים שזו השקיעה היפה ביותר שהייתה מעולם
אבל נראה לי שהם אמרו כך רק בגלל שהיא השקיעה שקורה עכשיו
הרי שמעתי אותם אומרים כך גם אתמול
וקרן שמש חלשה נחלקת לרבבות כאשר היא פוגשת בחשאי
דמעת ילד רך הבונה ארמון בחול לבד בדמדומי הערב
וטיפת זיעה אחרונה זולגת ממצחו של דייג קשה יום
הקושר את ספינתו אל המזח
ועוטף את הדגה בעיתון שלקרֹא בו הרי אינו יודע
וכלבו מקפץ מצד לצד כמשטה בבעליו להגיע ראשון אל הילד
וצחוק הילד מתגלגל כאשר הוא מורם על כתפיי אביו
מתוך ארמון חול מפואר שנשטף מגל סקרני
וחצי מבטם הוגנב אל חצי שקיעה ושמעתי אותם אומרים
שזו השקיעה היפה ביותר שהייתה מעולם.

Tags: דייג, ים, נוסטלגיה, שקיעה

שושנה ויג
שינויי ארץ  

בילדותי צָמַח רותם הבר
עטף בפרחים לבנים קטנים
חולות צהובים
עד חוף הים פלשו ניצניו
בלא מים רוו אדמת הארץ
לפלא היה
קישוטים קטנים
מברישים בצבע ירוק דיונות צהובות
לחיים בלב ישימון

כעת עטופים החולות בתים לבנים
וברושים גבוהים
ערים כבשו את גבול המדבר
נדדו החולות ולא עוד נדוד

בילדותי שיחקתי בגינת יָרָק
שאבי שתל במו ידיו
טילתי ליד כלב ששמו רקסי
ורק כאשר נם גדרתי יָדַי סביב פיו
בְּאוֹמֶץ שהיה לי רק כשלא היו רואים אותי

בימים ההם הארץ
כשִמלת אשה צעירה
בימים של צנע נעורה
ממחנק בנים השבים מגולה
שנסתתמה
והיה חום בלב
והיו דלתות הבתים פתוחות

דיונות החול נלושו
למרחקי מקום
האדימה הארץ
דמיה זועקים
ואין ברית בין הבתרים

Tags: ארץ ישראל, געגוע, דיונות, מהגר, מלחמות, נוסטלגיה, ניכור, עיור, צמחי ארץ ישראל, צנע, צפיפות, רעות

אלי אשד

המרחק מתל השומר: שיר לאריאל שרון  

כמה קילומטרים נמצאת תל השומר מהילד שמשחק בחול?
למה אתה רוצה לנדוד ילד למרחקים
כשיש כל כך הרבה לעשות בכפר פה?
הו אמא קראי לילדך לפני שיברח אל קצוות העולם.
 
כמה קילומטרים ילד יש בין תל השומר ולטרון?
איני יכול לענות, הרעש והפיצוצים בכל מקום
התותחים שואגים והאנשים מתים כמו זבובים.
והכדור חודר ואיני חש דבר.

כמה קילומטרים מפרידים בין תל השומר ומעבר המִתלה?
דרך מדברית ארוכה וקשה.
אפשר לחצות רק בצניחה
אבל קצרה למדי לאנשים שאינם שומעים או זקוקים לעצה.

כמה קילומטרים המרחק בין תל השומר ותעלת סואץ?
איני יכול לשמוע אותך בגלל רעש הפגזים
אבל לא דרך ארוכה בשביל מי שיודע להתמודד עם כאלו מצבים
גם כאשר מפקדיו אינם מסוגלים להבין.

כמה קילומטרים רחוקה תל השומר מביירות?
דרך ארוכה ארוכה מאוד
ארבעים קילומטר וגם ועדת חקירה
ועוד חמש עשרה שנים של החרמה. 

כמה קילומטרים יש בין תל השומר ורצועת עזה?
דרך קצרה וברורה מלבד כמה הפגנות
ועוד ישובים פה ושם שיש לפנות
בדרך ירושלימה אל קרית הממשלה. 

כמה רחוקה תל השומר משערי השמיים?
את המרחק עד לשם איש לא יודע ואיש גם לא ידע
שׂכֵּל זרועותיך על חזך וכסה את פניך
שיחקת הרבה מאוד ילד ועכשיו הגיע הזמן לישון.

Tags: אריאל שרון, גבורה, התנתקות, מלחמות, מלחמות ישראל, פינוי, קרבות, שיר היסטורי

אליעז כהן
הַזְמָנָה לְבֶכִי 
  
אֵלֶיךָ הַחַיָּל הַטּוֹב הַנֶּאֱמָן שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים הוּא יוֹם פְּקֻדָּה
תִּקְרַב לִמְעוֹנֵנוּ.
אָרוּץ אֵלֶיךָ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת אָרוּץ אֲחַבֶּקְךָ וְאוֹבִילְךָ
לִפְנֵי הַפֶּתַח אֹחַז צַוְּארוֹנְךָ, אֶקְרַע בְּךָ קְרִיעָה עַד
מְקוֹם הַלֵּב.
תִּכָּנֵס, תֵּשֵׁב עִמָּנוּ בִּישִׁיבַת הָאֲבֵלִים, תִּטְעַם הַכְּעָכִים הָעֲגֻלִּים
כְּמוֹ הַיְלָדִים שֶׁגַּם עַכְשָׁו מִתְגַּלְגְּלִים עַל הַשָּׁטִיחַ כְּמוֹ
גּוֹרָל, שׁוּב הוֹפְכִים בָּתִּים בְּעֶצְיוֹן לִנְקוּבִים וַחֲלוּלִים
בִּדְמָמָה נֵלֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה בֵּין חַדְרֵי הַבַּיִת.
רַק אֲנִי וְאַתְּ וְהַכְּתָלִים זוֹכְרִים רִיבִים וַאֲהָבִים
שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁנִּמְחֲקוּ כְּמוֹ נִכְווֹת בְּסֵפֶר הַחַיִּים
בְּעֵינֶיךָ, חַיָּלִי הַטּוֹב, אֶרְאֶה דִּמְעָה, רֵעֵינוּ חוֹנְקִים אֶת
בִּכְיָם, כָּתַב בְּתַשַׁ”ח הַמְשׁוֹרֵר, עַכְשָׁו אוּלַי מֻתָּר לִבְכּוֹת
וְאִם הָיָה עוֹד זְמַן
הָיִינוּ רוֹבְצִים בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְשׁוּב מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים שֶׁל
שִׁיר הַשִּׁירִים
אַתְּ הָרַעְיָה, אֲנִי הַדּוֹד, אַתָּה בְּתַפְקִיד הַשּׁוֹמְרִים
 
 
וְהָיִיתִי בְּרִיצָה לוֹקֵחַ אוֹתְךָ מֵעַל לְבֵית הַקְּבָרוֹת,
לְכָאן, בִּשְׁעַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אַחַת
שָׁמַעְתִּי תְּפִלְלַת הַמּוּאַזִּין כִּתְפִלַּת יִהוּדָאִין יַחַד עוֹלוֹת
כָּאן אֶפְשָׁר לְהִתְנַבֵּא, כָּאן
אִם רַק הָיָה לָנוּ עוֹד זְמַן
בִּלְחִישָׁה אַתָּה שׁוֹאֵל: אֲרַזְתֶּם? כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם הַצְּרוֹר
שֶׁכֹּה יָכִיל גַּעְגּוּעִים.
אַתָּה עוֹצֵר בְּשֶׁטֶף הַדְּמָעוֹת. יוֹצְאִים לִנְשֹׁם עַל הַמִּרְפֶּסֶת
כָּאן הֵכַנְתִּי לִי פִּנָּה קְטַנָּה לִכְתֹּב אֶת הָרוֹמָן הַלֹּא גָּמוּר
עַכְשָׁו מֵעֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁבֶּחָצֵר עָלֶה אַחֲרוֹן נוֹשֵׁר
הַכֹּל מָלֵא סְמָלִים אַתָּה אוֹמֵר
נוֹפֵל עַל צַוָּארִי בִּבְכִי וּמְמָרֵר
חַיָּלִי הַנֶּאֱמָן, הַטּוֹב, עַכְשָׁו מֻתָּר סוֹף סוֹף לִבְכּוֹת.
 
  
 (מפחד לב יומם, שבט התשס”ה
  בכפר עציון)

Tags: בכי, התנחלות, התנתקות, חייל, פחד, פינוי, שלום

רועי הרוש
 
 
אמי נולדה ענייה במעברה מצחינה.
 
עז אחת שהייתה קשורה בחצר הצריף הלכה סביבה
וכרכה סביבה את החבל.
 
אמא שלי תמות ענייה.
העז המאורגנת במוסדות תחנוק אותה שוב ושוב.
 
גם אני נולדתי עני.
אני לא אעבוד בחווה של אף אדון.
ממני לא יעשו ילדה קטנה ונחנקת.
 
 
 
עיר
 
אדם עוזב את עיר הילדות שלו,
משאיר מאחוריו אמא מזרחית.
אדם עוזב את עיר הילדות שלו לתמיד
והעיר מוחקת אותו ממרשם התושבים,
ומונה החשמל שלו משמש מישהו אחר.
 
 
 
הרעים מנצחים
 
הרעים מנצחים
אבל זה בסדר.
אני רגיל לרעים
וטוב שהם מנצחים
משום שניצחונם
נותן לי סיבה
להתנגד להם
ולכל השאר.
 
 
 
אני ילד מזרחי זועם
 
אני מתקדם
בצעדי תינוק
בסנדלי ענק
למטרות קטנות
שהצבתי לעצמי.
והנה עוד מעט
יִכְלוּ עליי ההזדמנויות שהחברה נותנת
וחובת ההוכחה תיפדה
ולא יישאר ממני דבר
ואהיה איש אָפֵל
המחויב רק למוות.
 
 
 
מישהו מביא אליי את הכעס
 
מישהו מביא אליי את הכעס
באריזות קטנות ומרוכזות.
מישהו מביא רגעים קטנים
התרחשויות זעירות
אנשים פצפונים
שיוצרים אצלי גלי הדף עצומים.
הכעס אינו נתין ממושמע,
הוא אינו נשלט כלל.
   

http://stage.co.il/Authors/60124

Tags: זעם, כעס, מהגר, מזרחי, מעברה